Quick Facts
Biography
מירב גרובר (נולדה ב-9 במרץ 1965) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלית.
ביוגרפיה
בין השנים 1989–1992 למדה משחק במחזור כ"ז של הסטודיו למשחק ניסן נתיב לצד אודי בן-משה ומסקי שיברו.
בתיאטרון
ב-1992 גילמה את אחותו של הרמטכ"ל בהצגה "אני, יודה ואחותו של הרמטכ"ל" שכתב (עם דניאל לפין) וביים מיכאל גורביץ'. הצגה זו הועלתה בתחילה בסטודיו למשחק ניסן נתיב ואחר כך ב"צוותא".
ב-1994 השתתפה בקבוצת "המנגבים בשרוול" לצד יורם חטב, אסף אשתר, אורי בנאי וארז בן הרוש שהעלתה מופעי סטנד-אפ קומדי בבית ציוני אמריקה.
בפסטיבל עכו: ב-1993 גילמה את עדן בהצגה "הימלאיה" מאת יונתן שם אור שביים יקי מחרז. מאת ב-1994 גילמה את ארנדירה וסבתה (לצד אודי בן-משה) בהצגה "הסיפור העצוב שלא יאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" שכתב וביים ראובן קלינסקי ע"פ סיפור מאת גבריאל גרסיה מרקס.
בתיאטרון הבימה: ב-2002 גילמה את תמרה שלוש בהצגה "תמרה" מאת לאורה ריבלין שביים חנן שניר.
בתיאטרון בית ליסין: ב-2003 גילמה את בלאנש בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס שביים אילן רונן. ב-2005 גילמה את קרולה בהצגה "סינית אני מדברת אליך" מאת סביון ליברכט שביים עודד קוטלר. על משחקה בהצגה זו זכתה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית משנה.
בתיאטרון אנסמבל הרצליה: ב-2004 גילמה את קלייר בהצגה "איזון עדין" מאת אדוארד אלבי שביימה נולה צ'לטון, וגילמה את דורה בהצגה "בעלת הארמון" מאת לאה גולדברג שביים זאב קלאתי.
בשנת 2009 שיחקה לצד שי אביבי בהצגה "תורת היחסים" שכתב וביים אייל דורון ב"צוותא".
ב-2011 החלה לגלם את המורה סיגלית בהצגת היחיד "דרכה של המורה סיגלית" מאת רוברטו אטיידה שביים איציק ג’ולי.
ב-2013 גילמה את הומה בהצגה "הכל אודות אמא" שעיבד סמואל אדמסון (ע"פ הסרט שכתב וביים פדרו אלמודובר) וביים אבישי מילשטיין בתיאטרון תהל.
בתיאטרון העברי: ב-2015 גילמה את אורה לצד אלי דנקר בהצגה "מחפשים אהבה" שכתבו גדי צדקה (שגם ביים) וריקי אורלב.
ב-2016 משחקת לצד אבי מצליח בהצגה "וינסנט ריבר" שביים יובל כרמי בתיאטרון תהל.
ב-2017 משחקת בהצגה "נבגדת", מאת ובבימויה של עדי יפת פוקס בתיאטרון הבימה.
בתיאטרון הקאמרי
ב-1993 גילמה את שיינדלה בהצגה "שיינדלה" מאת אמנון לוי ורמי דנון שגם ביים. ב-1994 גילמה את פורשיה בהצגה "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר שביים עמרי ניצן. באותה שנה גילמה את אשת ראש המועצה וקריינית בהצגה "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט שביים עמרי ניצן. ב-1995 גילמה את עמליה בהצגה "קפריסין" מאת יהונתן גפן שביים אלדד זיו. ב-1996 גילמה את חנה צ'רליץ' בהצגה "חפץ" מאת חנוך לוין שביים אילן רונן. באותה שנה גילמה את תמרה בהצגה "המנצח" מאת רונלד הארווד שביים מיכה לבינסון. ב-1997 גילמה את אם החתן וזונה כתומה בהצגה "רצח" מאת חנוך לוין בבימויו של עמרי ניצן. ב-1998 גילמה את אלמה בהצגה "המורדים" מאת עדנה מזי"א שביים עמרי ניצן. על משחקה בהצגה זו זכתה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה.
ב-2000 גילמה את קליטמנסטרה בהצגה "הבכיינים" מאת חנוך לוין שביים אילן רונן. ב-2001 השתתפה ב"קברט לוין" - מבחר מערכוניו של חנוך לוין שביים ישראל גוריון. ב-2007 החלה לגלם את הזמרת לָלָלָה בהצגה "הרטיטי את לבי" מאת חנוך לוין שביים אודי בן-משה. ב-2008 גילמה את מיקה בהצגה "הגיל הנכון לאהבה" מאת יאיר לפיד שביים רוני פינקוביץ'. ב-2015 החליפה את אורלי זילברשץ בהצגה "אמא קוראז'" מאת ברטולט ברכט שביים אודי בן-משה.
בטלוויזיה ובקולנוע
ב-1994 גילמה דמויות שונות בסדרת הטלוויזיה "הקומדי סטור". ב-1997 גילמה דמויות שונות בסדרת הטלוויזיה "שערורייה" שכתב אסף הראל וביים מוטי אבירם. ב-1998 שיחקה בסרט הטלוויזיה "דשאים סגולים" שכתבה שירלי רם עמית (ע"פ סיפור מאת סביון ליברכט) וביימה דינה צבי ריקליס. ב-1999 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "כן לציפור" שכתבו נוגה אלגום ודונה בן יהודה וביים מרקו כרמל, וב-2001 גילמה חוקרת משטרה בסדרת הטלוויזיה "טירונות". בין השנים 1999 - 2004 גילמה לצד אלון אבוטבול ודרור קרן את שירה לזרוב בסדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים" שביים רני בלייר.
בשנת 2003 השתתפה בסרטו של עמרי לוי "מיס אנטבה" לצד יעל אבקסיס ויגאל נאור. ב-2004 השתתפה לצד איתי תורג'מן בסרט הטלוויזיה "בזמן אמת", אשר שודר בשידור חי טלוויזיוני. ב-2005 גילמה לצד טלי שרון את רחל בסרט הטלוויזיה "המקום" דרמה לטלוויזיה שביימו לינה וסלבה צ'פלין. בין השנים 2005–2008 גילמה את יעל דגן בסדרת הטלוויזיה "בטיפול" שיצר חגי לוי. ב-2006 גילמה את יונה בסרט "נוזהת אל-פואד" (שוטטות הלב) בבימויו של יהודה ג'אד נאמן. בין השנים 2006–2009 גילמה את טובה גמזו בסדרת הטלוויזיה "האלופה" שביים שי קפון.
ב-2011 גילמה את שרת הביטחון בסדרת הטלוויזיה "מבצע קיפוד" שביים יוסי קרן; ובאותה שנה גילמה את מלי שושן בסדרת הטלוויזיה "החולמים". בין השנים 2012–2014 גילמה במשך 3 עונות את לאה אלחריזי בסדרת הטלוויזיה "נויורק" שביים אריאל בנבג'י. ב-2013 גילמה את פינקוצ'ה בסדרת הטלוויזיה "חסמבה דור 3" שביים דני סירקין, ושיחקה בסדרת הטלוויזיה "מלבי אקספרס" שיצר מיקי גבע. באותה שנה שיחקה בסרטים לוויה בצהריים בבימויו של אדם סנדרסון, ובסרט שש פעמים בבימויו של יונתן גורפינקל.
ב-2014 שיחקה בתפקיד קטן בסדרת המתח בתולות את עדנה. ב-2015 שיחקה בסדרה חברות בעונה השנייה ובסדרה ג'וני ואבירי הגליל.
ב- 2017 שיחקה בתפקיד אורח ב"החברים של נאור" בתור אשתו של איל ההון (מוטי גלעדי).
ב-2018 שיחקה בתפקיד מרכזי בסדרת הרשת "לא הכל ורוד" את אמא של תום. ממרץ 2019 משחקת בסדרה בת אל הבתולה בתפקיד ריטה.
דיבוב
ב-1997 דיבבה את גילי בסדרת הטלוויזיה "גאיה גל וגילי". ב-1998 דיבבה בסדרת הטלוויזיה "דובון חיבוקון". ב-2002 דיבבה את הדובי בסדרת הטלוויזיה לילדים "הצעצועים העזובים". ב-2007 דיבבה את אשת המרפא ב"משפחת סימפסון - הסרט".
פרסים
- פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה - על משחקה בהצגה "המורדים" בתיאטרון הקאמרי.
- פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית בתפקיד המשני בהצגה "סינית אני מדברת אליך" בתיאטרון בית ליסין
חיים אישיים
בשנת 2013 הגישה תביעת פיצויים נגד המנתח הפלסטי ד"ר דב קליין בטענה שהשחית את פניה, גרם לה לנכות קשה, ולקטיעת הקריירה שלה.
גרובר הייתה נשואה לשחקן גיל פרנק, ולה בן אחד ממנו. מתגוררת עם בנה במצפה רמון.
קישורים חיצוניים
- מירב גרובר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מירב גרובר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- מירב גרובר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- מירב גרובר, באתר "הבמה"
- ynet, טובה דיאמנט-גמזו (מירב גרובר), באתר ynet, 24 במרץ 2006
- מרב יודילוביץ', רוצה קרוב לאדמה, באתר ynet, 15 ביולי 2008
- יעל ולצר, "הפכתי חזירה. הרווחתי 60 אלף שקל בחודש בקאמרי", באתר גלובס, 1 בנובמבר 2011
סמדר פלד, החיים החדשים של מירב גרובר, באתר מאקו, 3 במרץ 2012- שגיא בן נון, מירב גרובר: "הייתי בטוחה שאני באמת המשיח", באתר וואלה! NEWS, 4 בדצמבר 2014
- טל גורדון, לנשים יש את הזכות להשתוקק, באתר "הבמה", 8 במרץ 2015
- רותי קדוש, מירב גרובר מיואשת: 'אפשר להגיד שאנחנו איראן', באתר nrg, 19 בספטמבר 2016
- ליאת רון, השחקנית מירב גרובר רוצה לברלין: "נמאס לחיות מהיד לפה", באתר גלובס, 22 באפריל 2017
סמדר פלד,